אבחון כף רגל-לא לרפלקסולוגים בלבד
אירית לנדאו
מטופל מגיע לטיפול בקליניקה.
מה אנחנו מציעים לו?טכניקות טיפוליות כמו רפלקסולוגיה או דיקור,שיאצו או עיסוי.אבל
כמטפלים הוליסטיים אנו מנסים גם לראות את השלם,כלומר לא לטפל רק בכאב כזה או אחר, אלא לראות את האדם בשלמותו. אנחנו מנסים להבין מה המקור לאותו כאב,ולמה כאב כזה ולא אחר. כדי לעשות זאת ולתת טיפול רחב יותר אנחנו צריכים להכיר ולהבין אותו יותר לעומק ולרוחב. ככל שנבין יותר מי עומד מולנו ,מאין הוא מגיע ולמה,נוכל לשאול את השאלות המתאימות וליצור דיאלוג שיאפשר למטופל להתבונן על עצמו ממקום אותנטי,ולנו להציע לו טיפול שלם יותר.
ישנן לא מעט דלתות שנפתחות אל המרחב הפנימי העמוק של האדם,כל אחת ייחודית ומרתקת וכולן יחד מנסות להגיע לאותו מקום.
אחת מהן היא כף הרגל.
כף הרגל מחולקת ל4 חלקים-עקב,קשת כף הרגל,כריות ואצבעות.ביניהם מתחלק משקל גופו של האדם.לכל חלק יש תפקיד משלו וחלוקת משקל משלו.
העקב-מתחיל את הצעד קדימה.תפקידו לתת ביטחון ,יציבות וכוח להתחיל.
קשת כף הרגל נותנת גמישות וכוח ,הכריות את התנופה קדימה והאצבעות מובילות לצעד הבא.
כף הרגל נותנת לנו מבנה בסיסי מולד,בלתי ניתן לשינוי-רגל רחבה,צרה,אצבעות ארוכות או קצרות,עקב בשרני או גרמי,קשת כף רגל שטוחה או עמוקה,כריות דומיננטיות -כל מבנה מלמד על יכולות,כישורים,נקודות חוזק ונקודות תורפה.
כשאנו מתבוננים בכף רגל של מטופל אפשר ללמוד דרכה מי האדם שעומד מולנו ואיזה שפה טיפולית יכולה להתאים לו יותר.כף רגל ארוכה עם אצבעות ארוכות וגרמיות,לדוגמא,תלמד אותנו שמולנו עומד מטופל שקל לו להבין דברים דרך הראש. יהיה לו חשוב להבין מה המטפל עושה,להבין את הפילוסופיה,אולי לקבל המלצה על ספר או מאמר בתחום.או במקרה אחר כשאזור הקשת ארוך מאד יחסית לחלקים אחרים,והעור בו רך וחיוור,מלמד אותנו על אדם שחווה דברים דרך הרגש.למטופל כזה יהיה חשוב שהמטפל יהיה קשוב יותר למה הוא מרגיש,ישאל אותו שאלות שנוגעות לדרך שבה הוא חווה דברים ופחות הסברים מלומדים על שיטת הטיפול.
זו יכולה להיות דרך ליצור אצל המטופל אמון וביטחון שהמטפל רואה אותו ומבין אותו.חוויה כזו,גם אם היא לא מודעת,היא בעיניי, חלק משמעותי מתהליך של ריפוי הוליסטי.
כף הרגל מאפשרת גם,דרך ניתוח החסימות השונות,לראות עד כמה היא קרובה או רחוקה מצורתה המקורית.ככל שהיא קרובה יותר כלומר-הטונוס תקין,הרגל גמישה,הצבע ויטאלי,אצבעות פרוסות וישרות,ללא עיוותים גרמיים,-כך אותו אדם מרגיש "קרוב" יותר למקור שלו-הוא עצמו.מרגיש נוח עם מי שהוא,מרגיש ביטחון לבטא את עצמו , יודע שיש מרחב ולגיטימציה לרגשותיו,ומאמין ביכולותיו להתמודד עם קושי או כאב שהוא נתקל בהם.
ככל שהרגל "רחוקה" יותר מהמקור,כלומר-צבע חריג,יובש,טונוס רפוי מידי או נוקשה מידי,עיוותים גרמיים,אצבעות מכופפות-כך הקונפליקט עמוק יותר והפער בין היכולות לבין המימוש שלהם גדול יותר.פער שיוצר סבל ותחושת תיסכול פנימית שגם הם חלק בלתי נפרד מהכאב אותו חווה המטופל.הטיפול צריך לכלול התייחסות והבנה גם לכך על מנת לאפשר למטופל לשפר את איכות חייו.
לדוגמא-
מטופל עם אצבעות קצרות ובשרניות בעלות כריות אצבע דומיננטיות וגבעול קצר,מלמדות שכדי לממש את כישוריו ורגשותיו הוא צריך לבטא אותם בעשייה כלשהי דרך הידיים-פיסול,נגרות,גינון,מגע וכו'.
כשאותו אדם עובד מול מחשב ועסוק בעבודה מחשבתית ללא תוצר ממשי,הצורך הזה נשאר חסום בפנים.כאבי הצואר שלו אכן נובעים מישיבה ממושכת מול מחשב,אבל עד שהידיים שלו לא ישחררו את מה שטמון בהם,בכל דרך שהיא,בעיות הצואר יחזרו שוב ושוב.המטפל שמשקף למטופל את מה שהוא רואה נותן לו קודם כל לגיטימציה ואישור לדברים שעמוק בתוכו הוא בודאי יודע,ומסיבות כאלו ואחרות אולי לא מעיז להוציא מהכוח לפועל. דיאלוג כזה לא סותר כל אבחנה אחרת של סינדרום כזה או אחר,להפך,הוא יכול לחזק את הקשר עם המטופל ולהביא לו זוית התבוננות נוספת על עצמו שבאה מתוכו.
כפות הרגליים הם כמו דלת שנפתחת לעולם פנימי,חשוף ורגיש. כמטפלים,שניתנה להם הרשות לפתוח את הדלת,אנו נדרשים להיות רגישים וזהירים ,לכבד את המרחב הפנימי של המטופל ולשקף לו אותו ללא שיפוט וביקורת,אלא ממקום של לגיטימציה והכלה ובכך לאפשר גם לו להכיל ולקבל את עצמו.
מנסיוני כמטפלת למדתי עם השנים שהאישור והלגיטימציה שנותנים למטופל על מי ומה שהוא ,פותחים נתיב לקשר טיפולי משמעותי, ויחד עם טכניקות הטיפול יוצרים אפשרות לשינוי אמיתי אצל המטופל.
למידע על קורס אבחון למטפלים.
אירית לנדאו